השאלה המרכזית
האם העלייה בחשבונות החשמל היא תוצאה של רפורמת 2018 והתרחבות הייצור הפרטי, או בעיקר של התייקרות דלקים, השקעות ברשת וגידול בביקוש?
התשובה הקצרה
העלייה אמיתית, אך אין בסיס לייחס את כולה לרפורמה. גם הניסוח “מאז הרפורמה” מחייב זהירות: התעריף לא עלה ברציפות מ־2018, ואף ירד עד לשפל בתחילת 2021. עיקר ההתייקרות נרשם מ־2022, בין היתר בעקבות זינוק במחיר הפחם ועיכוב במעבר מפחם לגז טבעי ולאנרגיות מתחדשות.
עם זאת, הרפורמה רלוונטית. היא הגדילה במהירות את התלות ברכישת חשמל מיצרנים פרטיים, בלי להבטיח שוק סיטונאי תחרותי דיו. כאשר מספר מצומצם של תחנות חיוני בשעות השיא, עלויות הרכש וכוח השוק שלהן עלולים להגיע לתעריף המפוקח.
לכן המסקנה המדויקת אינה שהרפורמה לבדה יצרה את ההתייקרות, אלא שעד כה אין ראיה שהרחבת הייצור הפרטי הוזילה את העלות המערכתית - ובשוק ריכוזי היא עלולה להוסיף לחץ כלפי מעלה.
מה השתנה מאז 2018?
הרפורמה הפרידה את ניהול המערכת מחברת החשמל, חייבה את החברה למכור תחנות והרחיבה את הייצור והאספקה הפרטיים. היא נועדה להגביר את התחרות, לייעל את חברת החשמל ולהפנות השקעות לרשת.
אלא שהתעריף הביתי נשאר מפוקח ומבוסס על העלויות המוכרות של ייצור, ניהול המערכת, הולכה, חלוקה ואספקה. לכן מעבר לספק פרטי עשוי לתת למשק בית הנחה ביחס לתעריף הבסיס, אך אינו בהכרח מפחית את עלות הייצור או הרשת שעליה התעריף בנוי.
שלושה נתונים חשובים
1. התעריף הביתי, ללא מע״מ, עלה מ־43.3 אגורות לקוט״ש בינואר 2021 ל־54.25 אגורות בינואר 2025 - עלייה נומינלית של כ־25.3%. לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, תעריף 2025 היה הגבוה ביותר ב־15 השנים שקדמו לו.
2. חלקם של היצרנים הפרטיים בייצור החשמל עלה מ־31.2% ב־2018 ל־59.2% ב־2024. העלייה בתעריף במקביל אינה מוכיחה סיבתיות, אך היא שוללת את הטענה שהרחבת הבעלות הפרטית מבטיחה כשלעצמה הוזלה.
3. מחקר של רשות התחרות מצא כי בתרחישי ביקוש מסוימים כוח שוק של יצרנים עשוי לאפשר צמצום אספקה והעלאת מחיר השוק ב־20%–30% מעל המחיר התחרותי. זהו אומדן מודלי של סיכון, ולא מדידה של ההתייקרות שכבר שולמה בחשבונות.
מדוע התעריף עלה?
הגורם הראשון הוא דלקים.
הזינוק במחירי הפחם ב־2022 פגע במשק בדיוק כאשר הסבת היחידות הפחמיות התעכבה. מנגנון התעריף מעביר לאורך זמן שינויי דלק, מדדים ושערי חליפין לעלות המוכרת.
הגורם השני הוא התשתית.
ייצור החשמל גדל בממוצע בכ־2.8% בשנה בשנים 2014–2024. יותר ביקוש, מתקנים מתחדשים וצורכי אמינות וחירום מחייבים השקעות בהולכה, בחלוקה, בגיבוי ובניהול המערכת. אלו נכסים חיוניים, אך מימונם מופיע בחשבון.
הגורם השלישי הוא מבנה שוק הייצור.
בעלות פרטית אינה מבטיחה תחרות כאשר תחנות מעטות הן “יצרניות הכרחיות” בשעות מסוימות. רכישות מיצרנים פרטיים ותשלומים הנלווים לייצור נרשמים בעלויות משק החשמל ומתגלגלים לתעריף.
מרכז אדוה העריך שהפער בין הכנסות התחנות המופרטות לבין חלופה מפוקחת הגיע ל־4.58 מיליארד שקל בשנים 2022–2024. זהו אומדן נגד־עובדתי של גוף מחקר, ולא פירוק רשמי של רשות החשמל; לכן נכון לראות בו אינדיקציה המחייבת בדיקה - לא הוכחה סופית.
המשמעות לצרכן ולכלכלה
החשבון בפועל מושפע גם מכמות הצריכה: קיץ חם או חשמול מוגבר יכולים להעלות אותו גם ללא שינוי בתעריף. לכן יש להפריד בין המחיר לקוט״ש לבין החשבון הכולל. הנחת ספק פרטי יכולה לחסוך למשפחה מסוימת, ובמקביל התעריף הבסיסי ועלות המשק יכולים להמשיך לעלות.
למשקיעים ולבנקים, מנגנון החזר העלויות עשוי לתמוך בתזרים של פרויקטים. אולם ככל שהמחיר לציבור עולה, גדלים גם הסיכון הרגולטורי, הלחץ לשנות תעריפים וההתנגדות להקמת תחנות חדשות. לעסקים, חשמל יקר מתגלגל למחירי מוצרים, לשולי הרווח ולאינפלציה.
מה צריך לעקוב אחריו?
יש לפרסם מדי שנה פירוק עקבי של השינוי בתעריף: דלקים, רכישות מיצרנים פרטיים, תשלומי זמינות, רשת וניהול מערכת. לצד זאת, יש לעקוב אחר מחירי הסגירה בשוק הסיטונאי, ריכוזיות וכוח שוק, היקף ההשקעה ברשת ובאגירה והחיסכון שהשיגו בפועל לקוחות אצל ספקים פרטיים.
המבחן של הרפורמה אינו כמה חשמל מיוצר בידי חברות פרטיות, אלא האם העלות המערכתית לקוט״ש יורדת לאורך זמן - בלי לפגוע באמינות האספקה.
מקורות ותאריך עדכון
מרכז המחקר והמידע של הכנסת, “משק האנרגיה - נתונים ונקודות לדיון”, מאי 2025; רשות החשמל, החלטות ועדכוני תעריף 2025–2026 ודוח משק החשמל 2024; רשות התחרות, “מחקר להערכת כוח שוק של יצרני חשמל”, דצמבר 2025; מקס גרובמן, מרכז אדוה, “מכת חשמל: המחיר הסמוי של הפרטת תחנות הכוח בישראל”, יולי 2026.
