נתונים מתעדכנים מהספק · ייתכנו השהיות לפי הבורסה · מחוץ לשעות המסחר מוצג השער האחרוןנתוני שוק מאת TradingView

צחי אבו וג'קי בן זקן - העסקה נחתמה. היתר בניה? עדיין אין.

עוד לפני שניתן היתר להקים תחנת כוח, כבר יש שוק לזכויות להקים אותה.

מערכת THE ENERGY BRIEFמערכת החדשות
פורסם: 12 בנובמבר 2026 בשעה 12:23
עודכן לאחרונה: 17 בנובמבר 2026 בשעה 06:20
3 דקות קריאה
WAin𝕏TG
צח
צילום / מקור: AI


השאלה המרכזית
כשהצדדים כבר תמחרו את האישורים הבאים, האם מוסדות התכנון עדיין יוכלו לבחון את התחנה כפרויקט פתוח - כזה שאפשר לאשר, לצמצם או לדחות?

התשובה הקצרה
אבו ובן זקן לא מכרו תחנת כוח. החברות שלהם חתמו על עסקה מותנית למכירת זכויות וחובות בפרויקט שעדיין נמצא בתכנון. עצם החתימה לפני קבלת היתר אינה ראיה לעקיפת החוק. אבל היא מבהירה את סדר הדברים: האינטרס העסקי לקבל את האישורים כבר קיבל מחיר, בעוד השאלה אם נכון להקים את התחנה עוד לא הוכרעה.

שלושה נתונים חשובים

1. יש הסמכה לתכנן. אין היתר לבנות. הממשלה הסמיכה את החברות להכין ולהגיש תוכנית לתשתית לאומית. באוגוסט 2026 החליטה הוועדה לתשתיות לאומיות לפרסם הודעה על הכנת תת״ל 229. גם ארי נדל״ן הבהירה למשקיעים שההחלטה אינה אישור סופי להקמת התחנה.

2. רפק חתמה על רכישת 50.1% מהזכויות והחובות. אם העסקה תושלם, החברה של אבו תישאר עם כ־30% והחברה של בן זקן עם כ־20%. השניים יכולים לממש חלק מהשווי, בלי לוותר על חלקם אם התחנה תקום.

3. 370 מיליון שקל אינם כסף ששולם בחתימה. לפי המתווה שדווח, 37 מיליון שקל תלויים בהשלמת התנאים לעסקה, 74 מיליון שקל באישור התוכנית ובאישור רמ״י לפי תנאי ההסכם, ו־259 מיליון שקל בסגירה הפיננסית ובמשיכה הראשונה מהחוב הבכיר. כך מקבלות אבני דרך תכנוניות ומימוניות משמעות כספית ישירה בעסקה פרטית.

מתי עסקה מתחילה להיראות כמו עובדה מוגמרת?

כשכותרת אומרת שנמכרה מחצית מתחנת כוח, קל להחמיץ את המילה החשובה: מתוכננת. רפק מתמחרת את האפשרות שהתחנה תאושר ותקום. זה שיקול עסקי לגיטימי. אבל המחיר שהיא מוכנה לשלם אינו ראיה לכך שהתחנה נחוצה, שהמיקום מתאים או שההספק המבוקש מוצדק.
כאן נמצאת הביקורת: ככל שהעסקה מוצגת כתחנה שכבר בדרך להקמה, קל יותר להתייחס להיתר כאל השלב הטכני האחרון. בפועל, ההליך התכנוני הוא המקום שבו צריך לבחון את השאלות שהעסקה אינה עונה עליהן: מה הצורך בתחנה, מה ההשפעה על האזור, ואילו חלופות יכולות לספק את אותו מענה.

המשמעות לציבור

הציבור אינו צד לעסקה בין רפק לחברות של אבו ובן זקן. הוא כן צד להחלטה מה ייבנה. לכן צריך להציג את אורות יצחק כפי שהיא: פרויקט בתכנון, לא כושר ייצור מובטח. ואם תיבחן הרחבה, גם היא צריכה לעמוד במבחן הצורך - בלי קשר לתמורה הנוספת שהצדדים קבעו במקרה שתאושר.

מה צריך לעקוב אחריו?

• האם ומתי תאושר התוכנית, ומתי יינתן היתר בנייה בפועל.
• אילו חלופות נבדקו ומה נקבע לגבי ההספק, המיקום וההשפעה הסביבתית.
• אילו מהתשלומים המותנים אכן בוצעו, ומה עדיין תלוי באישורים ובמימון.

השורה התחתונה

עסקת אבו ובן זקן ממחישה עד כמה ההיגיון העסקי נכנס מוקדם לתכנון משק החשמל: לזכויות באורות יצחק כבר יש מחיר, אף שלתחנה אין היתר בנייה.

מה שמדאיג אינו שיזמים מבקשים להרוויח, אלא האפשרות שסדר החתימות יהפוך לסדר העדיפויות של המדינה. אם תחנות גז יקודמו משום שקל יותר לממן אותן, גם במקום שבו חיזוק הרשת, אגירה או ייצור מתחדש היו נותנים מענה טוב יותר, ישראל עלולה להישאר לשנים עם מערכת חשמל יקרה יותר, פחות גמישה ותלויה יותר בגז.
העתיד האנרגטי של המדינה צריך להיקבע לפי מה שהציבור צריך, לא לפי איזו עסקה נחתמה ראשונה.

מקורות ותאריך עדכון

12 בנובמבר 2026 | הדיווח הראשוני ב־TheMarker; מצגת ארי נדל״ן במאיה; פרטי העסקה לפי דיווח רפק; החלטת הממשלה על הסמכת היזמים.

יש לכם מידע נוסף בנושא זה?

מערכת THE ENERGY BRIEF מקבלת טיפים ומסמכים בדיסקרטיות מלאה.

שלחו למערכת