אגירת חשמל מוצגת לעיתים כפתרון טכנולוגי פשוט: טוענים בשעות שבהן החשמל זול ופורקים כשהביקוש עולה. אלא שמאחורי הסוללה מתפתח נכס תשתית מורכב, שהכנסותיו תלויות במחירי השוק, במיקום ברשת ובהחלטות מנהל המערכת.
התשובה הקצרה
אגירה יכולה לחסוך למשק כסף כאשר היא קולטת ייצור סולארי שהיה נקטם, מפחיתה הפעלה של תחנות יקרות בשעות השיא או דוחה השקעה ברשת. אבל מתקן אגירה אינו מייצר אנרגיה, וחלק מהחשמל אובד בתהליך הטעינה והפריקה.
לכן, הכדאיות למשק אינה נמדדת רק ברווחיות המתקן. צריך להשוות בין כלל התשלומים שיקבל היזם לבין העלויות שהאגירה חוסכת למערכת.
שלושה נתונים חשובים
1. בפברואר 2025 הקצתה רשות החשמל 1,500 מגה־ואט במכרז האגירה הגדול הראשון בישראל. מאחר שהמתקנים נדרשו לארבע שעות אגירה או יותר, מדובר בקיבולת של לפחות 6 ג׳יגה־ואט־שעה.
2. למכרז הוגשו 29 פרויקטים בהספק מצטבר של כ־4,000 מגה־ואט באמצעות 11 מציעים - ביקוש הגבוה פי 2.7 בקירוב מהמכסה שהוקצתה.
3. לפי סוכנות האנרגיה הבין־לאומית, עלויות הסוללות ירדו בכ־90% מאז 2010. הירידה שינתה את כדאיות האגירה, אך אינה מבטלת את עלויות החיבור, הקרקע, המימון והחלפת הציוד לאורך חיי הפרויקט.
מאין מגיעה ההכנסה?
למתקן אגירה יכולים להיות כמה מקורות הכנסה: ארביטראז׳ בין שעות זולות ליקרות, תשלום על זמינות, מכירת שירותי איזון ותדר והקלה על עומסים ברשת. במתקנים מאחורי המונה ניתן להוסיף גם חיסכון בתעריפי עומס ובצריכת שיא. הטעות הנפוצה במודלים פיננסיים היא לחבר את כל מקורות ההכנסה כאילו הם זמינים במקביל ובמלואם. בפועל, אותה סוללה אינה יכולה תמיד לספק מספר שירותים באותו זמן. בנוסף, כניסה של מתקני אגירה רבים צפויה לצמצם את פערי המחירים בין הצהריים לערב - בדיוק הפער שממנו נובעת הכנסת הארביטראז׳. כלומר, ככל שהאגירה מצליחה יותר ברמה המערכתית, ההכנסה המסחרית מכל מתקן עלולה להישחק.
כיצד הרגולציה מחלקת את הסיכון?
בפברואר 2026 קבעה רשות החשמל מנגנון הגנה לצד תקרת תשלומים למתקני אגירה ברשת ההולכה. המנגנון נועד לאפשר מימון של מתקנים שהכנסתם עלולה להיפגע מהוראות תפעוליות של מנהל המערכת, ובמקביל להגביל את חשיפת הצרכנים. בהחלטה נוספת מאוגוסט 2026 נקבע כי מנהל המערכת או המחלק יוכלו לשנות את שעות הטעינה והפריקה מטעמי יציבות הרשת. ההסדרה מאפשרת עד 100 שעות הגבלת טעינה בשנה ללא פיצוי; מעבר לכך עשוי להינתן פיצוי, ובמקום שבו צפויות יותר מ־300 שעות הגבלה ניתן שלא לאשר את החיבור. מבחינת מממן, המשמעות ברורה: הסוללה היא רק רכיב אחד בעסקה. הנכס החשוב יותר הוא הסכם החיבור והאופן שבו הרגולציה מחלקת את סיכון ההפעלה.
המשמעות למשקיעים, לבנקים ולצרכנים
מודל פיננסי למתקן אגירה צריך לבחון שחיקת סוללה, מספר מחזורים, אחריות יצרן, עלויות החלפה, ריבית, מטבע וירידת מרווחי המסחר. יש להפריד בין הכנסה חוזית או מפוקחת לבין הכנסה המבוססת על תחזית למחירי החשמל.
עבור הצרכן, אגירה תהיה השקעה מוצלחת אם החיסכון בדלק, בתחנות שיא, בקטימת אנרגיה סולארית ובהרחבת הרשת יהיה גבוה מעלות תשלומי הזמינות וההגנות. ללא מדידת החיסכון המערכתי, הצלחת היזם אינה בהכרח הוכחה להוזלת החשמל.
מה צריך לעקוב אחריו?
יש לעקוב אחר קצב ההקמה בפועל של הפרויקטים הזוכים, פערי המחירים בין שעות הטעינה והפריקה, מספר שעות ההגבלה, שיעור הניצול והיקף התשלומים המפוקחים. המדד המכריע יהיה עלות האגירה נטו לכל מגה־ואט־שעה שנמסר בשעות שבהן המערכת באמת זקוקה לו.
מקורות ותאריך עדכון
רשות החשמל, תוצאות מכרז האגירה הראשון, פברואר 2025; החלטות 73303 ו־74602; נגה - הנחיות לקליטת מתקני אגירה; סוכנות האנרגיה הבין־לאומית, Batteries and Secure Energy Transitions.
